מדרש על שמואל א 23:12: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי פָּתַח, אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת (תהלים יב, ז). וְכִי אִמְרוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמָרוֹת, וְאִמְרוֹת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן אֲמָרוֹת. אֶלָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם נִכְנָס לַמְּדִינָה, וּבְנֵי הַמְּדִינָה מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, וְעָרֵב לוֹ קִלּוּסֵיהֶן. אָמַר לָהֶם: לְמָחָר אֲנִי בּוֹנֶה לָכֶם דִּימוּסִיאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת וּמַכְנִיס לָכֶם אַמַּת שֶׁל מַיִם. וְיָשַׁן לוֹ וְלֹא עָמַד. הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן אִמְרוֹתָיו. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא מַאֲמַר אֱלֹהִים אֱמֶת, שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר, מָצִינוּ שֶׁעִקֵּם הַכָּתוּב שְׁנַיִם וְשָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דְּבַר טֻמְאָה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהוֹרָה (בראשית ז, ח), וְלֹא כְּתִיב: מִן הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן, כְּשֶׁבָּא לִפְתֹּחַ בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה, לֹא פָּתַח אֶלָּא בְּסִימָנֵי טָהֳרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת הַגָּמָל. כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא (ויקרא יא, ד) אֵין כְּתִיב, אֶלָּא כִּי מַעֲלֶה גֵּרָה הוּא. אֶת הָאַרְנֶבֶת. כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כִּי מַעֲלַת גֵּרָה. אֶת הַחֲזִיר. כִּי לֹא מַעֲלֶה גֵּרָה הוּא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי מַפְרִיס פַרְסָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, תִּינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי דָּוִד, עַד שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא, הָיוּ יוֹדְעִין לִדְרֹשׁ אֶת הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פָּנִים טָמֵא וּבְאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה פָּנִים טָהוֹר. וְהָיָה דָּוִד מִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְאוֹמֵר: אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, תִּצְרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם (תהלים יב, ח). אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם, נָטַר אוֹרַיְיתְהוֹן בְּלִבְּהוֹן. תִּצְרֶנּוּ מִן דָּרָא דְּהוּא חַיָּב כְּלָיָה. וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה, יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִין, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה בָּהֶן דֵּלָטוֹרִין. הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר, נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים אֶשְׁכְּבָה לוֹהֲטִים, בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה (תהלים נז, ה). נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִים, זֶה אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא, שֶׁהָיוּ לְבָאִים בַּתּוֹרָה. אֶשְׁכְּבָה לוֹהֲטִים, זֶה דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל, שֶׁהָיוּ לוֹהֲטִים אַחַר לָשׁוֹן הָרַע. בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי קְעִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲיַסְגִּרֻנִי בַּעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ (ש״‎א כג, יא). וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה, אֵלּוּ הַזִּיפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּבֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָּוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ (תהלים נד, ב). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד, רוּמָה עַל שָׁמַיִם, אֱלֹהִים (שם נז, ו), סַלֵּק שְׁכִינָתְךָ מִבֵּינֵיהֶם. אֲבָל דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב, כֻּלָּן עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ. וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן דֵּלָטוֹרִין, יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין. הוּא שֶׁאָמַר עוֹבַדְיָהוּ לְאֵלִיָּהוּ, הַלֹּא הֻגַּד לַאֲדוֹנִי אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרוֹג אִיזֶבֶל אֶת נְבִיאֵי ה' וָאַחְבִּיא מִנְּבִיאֵי ה' מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וַאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמַיִם (מל״‎א יח, יג). אִם לֶחֶם, לָמָּה מַיִם. אֶלָּא שֶׁהָיָה מַיִם קָשֶׁה לְהָבִיא לָהֶם יוֹתֵר מִן הַלֶּחֶם. וְאֵלִיָּהוּ מַכְרִיז בְּהַר הַכַּרְמֶל, אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי (שם פסוק כב). וְכָל עַמָּא יַדְעִין וְלָא מְפַרְסְמִין לְמַלְכָּא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמְרוּ לוֹ לַנָּחָשׁ, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מָצוּי בֵּין הַגְּדֵרוֹת. אָמַר לָהֶם: אֲנִי פָּרַצְתִּי גִּדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּמִפְּנֵי מָה אַתָּה הוֹלֵךְ וּלְשׁוֹנְךָ שׁוֹתֵת. אָמַר לָהֶם: הִיא גָּרְמָה לִי. וּמִפְּנֵי מַה כָּל חַיָּה נוֹשֶׁכֶת וְאֵינָהּ מְמִיתָה, וְאַתָּה נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית. שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלֹא לָחַשׁ, וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן (קהלת י, יא). אֶפְשָׁר דַּאֲנָא עֲבִיד כְּלוּם דְּלָא מִתְאַמַּר לִי מִן עֶלְיוּתָא. וּמִפְּנֵי מָה אַתְּ נוֹשֵׁךְ בְּאֵבֶר אֶחָד וְכָל הָאֵיבָרִים מַרְגִּישִׁין. אָמַר לָהֶם: וְלִי אַתֶּם אוֹמְרִים. אִמְרוּ לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, שֶׁהוּא כָּאן וְהוֹרֵג בְּרוֹמִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שְׁלִישִׁי. שֶׁהוּא הוֹרֵג שְׁלֹשָה, הָאוֹמְרוֹ וְהַמְקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמָר עָלָיו. וּבִימֵי שָׁאוּל נֶהֶרְגוּ אַרְבָּעָה, דּוֹאֵג שֶׁאֲמָרוֹ, שָׁאוּל שֶׁקִּבְּלוֹ, וַאֲחִימֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו: וְאַבְנֵר בֶּן נֵר. וְלָמָּה נֶהֱרַג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר, עַל יְדֵי שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁל דָּוִד, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ (ש״‎ב ג, יב). כָּתַב, מִן אַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר, עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה דָּמָן שֶׁל נְעָרִים הֶפְקֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ (שם ב, יד). וְרַבָּנָן אָמְרֵי, עַל יְדֵי שֶׁהִמְתִּין לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵּס מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ (ש״‎א כד, יא). אָמַר לֵהּ, אַבְנֵר, מָה אַתְּ בָּעִי מִן גְּלִימָא, אָמַרְתְּ בְּסִירָה הוּעַדְתָּ. כֵּיוָן דְּאָתִי לְגַבֵּי מַעְגָּל, אָמַר לֵיהּ: הֲלֹא תַּעֲנֶה אַבְנֵר, בִּכְנַף מְעִיל אָמַרְתָּ, בְּסִירָה הוּעַדְתָּ. חֲנִית וְצַפַּחַת, בְּסִירָה מִי הוּעֲדוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ סִפֵּק לִמְחוֹת בְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְלֹא מָחָה.

[ב] ר' תנחום בר חניליי פתח אמרות י"י אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב:ז). א"ר תנחום בר חניליי אמרות י"י אמרות טהורות, אמרות הקב"ה אמרות הן אמרות בשר ודם אינן אמרות. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן, או' להם למחר אני בונה לכם דמוסיות ומרחציות, למחר אני מכניס לכם אמה של מים, וישן לו ולא עמד, איכן הוא איכן הן אמרותיו, אבל הקב"ה אינו כן אלא י"י אלהים אמת (ירמיה י:י). מה הוא אמת, א"ר אבון שהו' אלהים חיים ומלך עולם (שם). טהורות, ר' יודה בשם ר' יוחנן ר' ברכיה בשם ר' לעזר, ר' יעקב דכפר חנין ואמרין ליה בשם ר' יהוש' בן לוי, מצינו שעיקם הקב"ה שתים שלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טומאה מתוך פיו, הדה היא דכת' מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה (בראשית ז:ב), ומן הבהמה אשר טמאה היא אין כת' כאן, אלא אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו (שם). א"ר יודה בר' מנשה וכשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה לא פתח להם אלא בסימני בהמה טהורה, את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כת' כן, אלא כי מעלה גרה הוא (ויקרא יא:ד). את השפן כי לא מפרי' פרסה אין כת' כן, אלא כי מעלה גרה הוא (שם ה). את הארנבת כי לא מפרסת פרסה היא אין כת' כן, אלא כי מעלת גרה היא (שם ו). את החזיר כי לא מעלה גרה אין כת' כן, אלא כי מפריס פרסה הוא (שם ז). ר' יוסי ממליחייא ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תינוקות בימי דוד עד שלא יטעמו טעם חט היו יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעי' ותשע פנים טהור. והיה דוד מתפלל עליה' ואו' אתה י"י תשמרם (תהלים יב:ח), נטרת אורייתהון בליבהון, תצרנו מן הדור זו לעולם (שם), מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה. ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דילטורין היו יוצאין למלחמה ונופלים. הוא שדוד או', נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים וג' (תהלים נז:ה). נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמש' שהיו לבאים בתורה. אשכבה לוהטי', זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע. בני אדם שיניהם חנית וחצים (תהלים שם), אילו אנשי קעילה דכת' היסגירוני בעלי קעילה אותי ואת אנשי וג' (שמואל א' כג:יב). ולשונם חרב חדה (תהלים שם), אילו הזיפים דכת' בבא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' (תהלים נד:ב). באותה השעה א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים וכי מה השכינה עושה בארץ, רומה על שמים אלהים וג' (תהלים נז:ו), סליק שכינתך מן ביניהון. אבל דורו של אחאב כולהם עובדי ע"ז היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמ' לאליהו, הלא הוגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי י"י וגו' (מלכים א' יח:יג), אם לחם למה מים, אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בראש הכרמל ואומ' אני נותרתי נביא לי"י לבדי (מלכים שם כב), וכל עמה ידעין ולא מפרסמיי למלכא. א"ר שמו' בר נחמן אומרין לו לנחש מפני מה את מצוי בין הגדירות, אמ' להם שאני הוא שפרצתי גדרו של עולם. מפני מה אתה מהלך ולשונך שותית, א' להן שהיא גרמה לי. מפני מה כל בהמה וחיה נושכים ואין ממיתין ואת נושך וממית, אמ' להם אם ישך הנחש בלא לחש (קהלת י:יא), איפשר דאנה עבד כלום דלא מתאמר לי מן עליותה. ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האברים מרגישין, א' להם ולי אתם אומרין אמרו לבעל הלשון, שהוא או' כאן והורג ברומי. ולמה נקרא שמו שלישי, שהוא הורג שלשה, האומרו, והמקבלו, ומי שנאמר עליו. ובימי שאול הרג ארבעה, דואג שאמרו, לשאול שקיבלו, אחימלך שנאמר עליו, ואבנר. אבנר למה נהרג, ר' יהושע בן לוי ר' שמעון בן לקיש ורבנין. ר' יהוש' בן לוי או' על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד, הדה היא דכת' וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (שמואל ב' ג:יב), כתב מן אבנר לדוד. ור' שמע' בן לקיש אמ' על ידי שעשה דמן של נערים שחוק, דכת' ויאמ' אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שם ב:יד). ורבנין אמרין על ידי שלא המתין לשאול להתפייס מדוד כשאמ' ואבי ראה גם ראה את כנף וגו' (שמואל א' כד:יא), א' ליה אבנר מה את בעי מן גלגוי דדין, בסירה הוערת. וכיון דאתון לגבי מעגל אמ' ליה הלא תענה אבנר (שמואל א' כו:יד), בכנף אמרת בסירה הוערת, חנית וצפחת בסירה הוערו. ויש אומ' על ידי שהיתה ספיקה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. ר' חנן בר פזי פתר קריא בפרשת פרה שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שריפות, שבע הזיות, שבעה כיבוסים, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבע' כהנים. אם יאמר לך אדם חסר הן, אמו' לו אף משה ואהרן היו בכלל, וידבר י"י אל משה ואל אהרן לאמר זאת חוקת התורה (במדבר יט:א, ב).

[מזוקק שבעתים (תהלים יב ז)]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעים לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טמא, וארבעים ותשע פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם ואומר, אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם (תהלים יב ח), אתה ה' תשמרם נטר אוריותהון בלבהון, תצרנו מן הדור זו לעולם, [מן דרא] שהוא חייב כלייה, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, [על ידי שהיה בהן דלטורין], הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני דם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (שם נז ה), נפשי בתוך לבאים, אלו אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים, אלו דואג ואחיתופל, שהיו לוהטים אחר לשון הרע, בני אדם שיניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, שנאמר היסגרוני בעלי קעילה וגו' (ש"א כג יא), ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים,] שנאמר בא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו (תהלים נד ב), באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים (שם נז ו), סליק שכינתך מביניהם, אבל דורו של אחאב כולם עובדי ע"ז היו ועל ידי שלא היו בהן דלטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עובדיה לאליהו, הלא הוגד לדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים (מ"א יח יג), אם לחם למה מים, אלא שהיה המים קשה להביא להם יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר, אני נותרתי נביא לה' לבדי (שם שם כב), וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא.